אני רוצה לשיר.
לעוף.
לפרוש כנף.
לא לפחד כלל.
ואם קצת אפחד,
אקח לו את היד לפחד,
ואציע לו לעוף איתי ביחד.
אצמיח לי כנפיים
ואפרוש אותם אל על.
יחד נעוף מעל אגמים,
מעל יערות עצומים
מעל הרים מושלגים.
אנחת בעדינות על האדמה,
הפחד ואני, נחתנו נחיתה רכה.
טלפון בידיי ואחבק
את כל הטבע מסביבי.
אלך יחפה
ארגיש כל אבן ורגב קטן.
אתחבר עם הלב
לאמא אדמה.
אפתח את פי,
ואשיר.
את שירתי.
שירה עצובה ונוגה
שירה שמחה ומרוממת.
אשיר שיר לביתי
ושיר לאימי
ושיר לאהובי.
אשיר בלב רחב
בקול גדול
אשיר ואשיר,
ואוציא את מילותי
במנגינה שלא מוכרת.
ליבי מתרחב נשמתי צוהלת,
והפחד? אייכה.
נעלם.