כמעט חצות יום שני, אחרי סופ"ש יום הולדת.
לפני הסופ"ש נסעתי ליומיים לבד עם עצמי. ממש לבד, היה לי כ"כ כיף.
חזרתי ביום שישי היישר ליום ההולדת שלי, עם עידו והבנות, היה לי כ"כ כיף.
בשבת בלילה הגיעו חברים וחברות, היה לי כ"כ כיף.
עכשיו- איך אני משמרת לעוד קצת זמן את רוב הדברים שחוויתי והרגשתי?
היה לי מושלם להיות עם עצמי ללא קשר לסביבה. לא עניין אותי מה קורה שם בחוץ, עניין אותי רק מה שקורה לי בפנים. לא שיעמם לי לרגע. לא תכננתי כלום. לא ניסיתי להגיע לשום יעד ולא חתרתי לשום מטרה. הייתי משוחררת וחופשייה. הייתי לגמרי בהווה.
כשהייתי רעבה, אכלתי, כשהייתי עייפה, הלכתי לנוח, כשהרגשתי לא נקייה, הלכתי להתקלח. לא ניסיתי ליצור קשר עם אף אחד במטרה ליצור שיחה, אם קרתה שיחה, היא קרתה בעקבות פנייה של אנשים אלי ולא הפוך. תמיד החשבתי את עצמי ללא ביישנית. מעולם לא הייתה לי בעיה לפנות לאנשים זרים, בשום מקום, בכל מצב. היום אני מבינה שכך נהגתי בעיקר בגלל שפחדתי להיות לבד עם עצמי. ליצור שיחה עם עצמי.
הפעם, הייתי נטולת מאמץ, לא בזבזתי שום אנרגיה. אם הייתה לי אנרגיה הוצאתי אותה על להיות בהווה. על להרגיש, להתבונן, על לעצום את העיניים. זה היה יותר ממספיק, זה הרגיש בול. בול מה שהיה לי נכון באותו הרגע.
זאת איכות שהייתי רוצה לאמץ לחיים שלי עם כל המציאות שמסביבי. איכות שבה אוכל לנטרל רעשים ולהיות קשובה למה שנכון לי, גם בתוך היומיום הרועש, שמסיט את תשומת ליבי לעיתים כ"כ קרובות. זאת איכות שמדברת על להיות מחוברת לרצונות ולצרכים הכי עמוקים שלי. שלא תמיד מתכתבים עם המציאות שם בחוץ. אבל הם אלה שאני צריכה לשים בסדר עדיפות עליון. כי אחרת, אני בחוסר ולא בשפע. אני לא ממוקדת בפנים שלי אני יותר מדי ממוקדת בחוץ שלי.
אני מאחלת לעצמי שהשנה אדע לשכלל את היכולת הזאת, את האיכות הזאת, ולהביא אותה יותר ויותר לחיי.
אילו הם רגעי האושר ועושר שלי.