אוגוסט. שיא הקיץ. שיא החום.
מה גורם לירושלמי לשעבר ששונא ים, ולגלילית שגרה רוב חייה על איזה גבעה עם אדמה בלי חול, לחשוב, או לקוות, שדווקא קמפינג על הים, הוא מקום נהדר להעביר כמה ימים ביחד עם הילדות, באוהל? בזולה?
אנחנו מתים על קמפינג, אוהלים, מדורה וכל הג'אז הזה. אבל ים? חול? דגים? לא תודה.
כנגד כל ההיגיון, אמרנו, יאללה! הקיץ הזה, ים.
כי מצאנו יתרון יחסי. אנאבל אחות של עידו, גרה בנווה ים. שזה על הים, ואפשר לברוח למזגן בכל רגע. ושני צעדים ואני מתחת למקלחת עם מים מתוקים ששוטפים לי את החוויה. אז הלכנו על זה.
התחלנו בלילה אחד ונשארנו שלושה. איך זה בעצם קרה לנו? כי באמת שלא הפסקתי לקטר, על החול שנכנס לי לכל תא בגוף, ועל השמש השורפת, ועל צל שהיה חסר לרוב. אבל זה קרה, כי שינינו סטייט אוף מיינד. שזה נורא באופנה אבל אמיתי.
החלטנו שאנחנו נהנים. החלטנו שזה יהיה סבבה ולא נורא. התחלנו בצעד קטן שיכלנו להכיל- לילה אחד ונראה. משם כבר נשארנו שלושה. תכלס, כמו בכל דבר בחיים, כמו בכל החלטה קטנה כגדולה, אני מתחילה מרעיון קטן. אני מספרת אותו לעצמי ומקסימום לעידו ולעוד חברה. שמה יעד קטן, כזה שבטוח אצליח לעמוד בו ולא מצפה ליותר. מוצאת יתרון יחסי ונותנת ליקום לסדר את השאר, בודקת בהווה איך אני מרגישה. ואם בא לי, רק אז אני ממשיכה.
לסיכום אני מכריזה- היינו 3 לילות בקמפינג בים, בזולה שאנחנו בנינו לבד לגמרי, היינו רק אנחנו (חברים קפצו לבקר), ונהנינו ממש! תוסיפו לזה צ'ופר של היקום- היינו עדים לפקיעה של צבוני ים חמודים, דבר נדיר ביותר! לילה שלם עזרנו להם להגיע אל הים ולפרוש כנפיים/למתוח סנפירים (מה יש לצבי ים, ידיים??). חוויה מדהימה!
צאו לים. או לאנשהו שאתם.ן בטוחים.ות שאתם ממש לא אוהבים.ות.
שווה ת'ניסיון.